טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' כהן יונה ואח'

פסק - דין

הרקע

1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה בסדר דין מקוצר ביום 29/6/03, הלוואה בסך של 770,000 ₪ שניתנה על ידי התובע (להלן – הבנק) לנתבע מס' 1 ולאשתו (להלן – הלווה), למטרת רכישת דירת מגורים, על פי הסכם הלוואה שנחתם ביום 25/2/97, ואשר לא נפרעה במלואה על ידי הלווה.

הנתבעות 2 ו-3, שהן אחיותיו של הלווה, ערבו ביחד ולחוד כלפי הבנק בשל כל התחייבויותיו של הלווה.

2.הבנק תובע סכום של 407,941 ₪ (נכון ליום 20/5/03), המהווה לטענתו את יתרת סכום ההלוואה שנותר לפירעון לאחר שהבנק נקט בהליכים כנגד הלווה למימוש השעבוד שנרשם על זכויותיו בנכס שנרכש בכספי ההלוואה, ולאחר שקיזז את הסכומים שהתקבלו מכונס הנכסים, עו"ד שלום כהן (להלן – כונס הנכסים), אשר מונה ביום 6/9/00 ומכר את דירת הלווה ברח' שלמה דוגה 47/5 בשכונת גילה בירושלים (להלן – הדירה) ביום 6/6/02 בסכום של 202,000 $.

3.הבנק הגיש חוות דעת שמאית מטעמו של ציון חי באדי (להלן – חוו"ד באדי), לעניין ירידת ערך הדירה בתקופה הרלבנטית לתביעה בשל האינתיפאדה ובשל היותה של הדירה בשכונת גילה חשופה ליריות, דבר שהרתיע קונים פוטנציאליים.

על פי חוו"ד באדי, נאמד ערכה של הדירה במימוש מהיר על סך של 195,500 $, והדירה נמכרה כאמור בסכום של 202,000$, דהיינו בתמורה גבוהה מן המחיר שנקבע בחוות הדעת.

4.נגד הלווה וכן נגד הנתבעת 2 (להלן – תמר) ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ואילו הנתבעת 3 (להלן – איילה) הגישה בקשת רשות להתגונן אשר התקבלה ביום 30/8/05.

פסק הדין נגד תמר בוטל בהחלטה מיום 4/6/08 (בש"א 7073/08).

5.בכתב ההגנה שהוגש ביום 5/12/05 טענה איילה, בין היתר, כי הבנק פעל ברשלנות בהעמידו לרשות הלווה את ההלוואה מבלי לבדוק את יכולתו הכלכלית.

עוד נטען כי הבנק, בניסיונו לקבל חזרה את כספו על ידי מימוש הדירה באמצעות כונס הנכסים, התרשל וגרם לנזקים של ירידת ערך וכי כל יתרת החוב מהווה למעשה ריבית שנבעה מהשיהוי הרב במכירת הדירה, שנמכרה כאמור רק ביום 6/6/02, כשנתיים לאחר מינוי כונס הנכסים, במחיר של 202,000 $ בלבד בעוד שערכה האמיתי היה 365,000 $.

בכתב ההגנה של תמר, שהוגש לאחר ביטול פסק הדין נגדה ביום 26/5/08, הצטרפה תמר לטענותיה של איילה.

6.מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת חשבונאית של רו"ח אזריק וולא (להלן – חוו"ד אזריק), לעניין חישוב יתרת ההלוואה נשוא התביעה, וכן חוות דעת שמאית של אוהד ורטש (להלן – חוו"ד ורטש), לעניין ירידת ערך הדירה בתקופה הרלבנטית.

7.בעקבות חוות הדעת שהוגשו מטעם הנתבעות, הותרה לבנק הגשתה של חוות דעת חשבונאית מטעמו, וביום 16/11/09 הוגשה חוות דעת של רו"ח אורי מועלם (להלן – חוו"ד מועלם).

טענות הבנק

8.לטענת הבנק, הלווה הסתבך בחובות וכתוצאה מכך הוטל עיקול על זכויותיו בדירה לטובת רשויות מס הכנסה.

הלווה ביקש להגיע להסדר תשלומים ולדחיית הפינוי של הדירה, והבנק ניאות להגיע עמו להסדר ביום 28/11/00 (יום לפני הפינוי המתוכנן).

משלא עמד הלווה בהסדר ולא שילם את התשלום שהתחייב בו כבר בחודש דצמבר 2000 – חודשו ההליכים נגדו, ונקבע מועד פינוי ליום 28/1/01.

הבנק טוען כי ביום שנקבע לפינוי הודיע החייב כי הוא מסכים שהדירה תימכר על ידי כונס הנכסים, תוך הבטחה שאם יתאפשר לו להמשיך ולהתגורר בדירה - יסייע לכונס במכירתה על ידי הצגתה בצורה ראויה בפני קונים פוטנציאליים.

9.לטענת הבנק, עקב הבעייתיות של מיקום הדירה, התארך הליך המכירה עקב הימנעותו של כונס הנכסים מלהיעתר להצעות לא ריאליות שקיבל, ורק כעבור כשנה, בשנת 2002, נמצאו מציעים שהיו מוכנים לשלם סכום של 202,00 $, סכום שאושר על ידי הבנק בהיעדר הצעות ריאליות אחרות, ואשר היה קרוב לשמאות שנערכה מטעמו לגבי הדירה.